פסק-דין בתיק ע"פ 3195/08

1.         המערערת הואשמה בבית משפט השלום בעכו (בפני כב' השופטת ז. בנר, ת"פ 21076/06), בביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר ובסטיה מתוכנית, עבירה לפי סעיפים 145(א), (ג), 204(א), (ב), (ג); 208, 218, 253(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, בגין בניית גדר ותוספת מבנייה קשיחה במפעלה באזור התעשיה בר-לב סמוך לאחיהוד.

            ביום 27.3.07 תוקן כתב האישום בכך שצויין בו כי הבנייה הקשיחה עניינה "סגירת חלל בין קירות קיימים בגג איסכורית, והכשרתו של החלל לשימוש הכל בשטח כולל של כ - 400 מ"ר", ובסופו של דבר לאחר העלאת טענה להגנה מן הצדק, הודיעו הצדדים ביום 6.11.07 לבית המשפט קמא על הסדר טיעון חלקי לפיו תודה המערערת בכתב האישום המתוקן, תורשע ויוטל עליה עונש של קנס בסכום אותו יקבע בית המשפט, כפל אגרה בניכוי כפל כל מה ששולם על חשבון האגרה, צו הריסה שיכנס לתוקפו רק בתום 20 חודשים מן המועד הנ"ל, וכן חתימה על התחייבות בסכום שייקבע על ידי בית המשפט. השאלה אם יש להטיל צו איסור שימוש נותרה פתוחה, ובקשר לגובה הקנס וצו איסור השימוש טענו הצדדים את טענותיהם לעונש, כמפורט בעמ' 8 עד 12 בפרוטוקול הערכאה הראשונה.

            בגזר הדין מיום 21.1.08 הוטל על המערערת קנס בסך 80,000 ש"ח לשלמו ב 10 תשלומים חודשיים בסך 8,000 ש"ח כל אחד; ניתן צו הריסה לביצוע בתום 20 חודשים ממועד גזר הדין; המערערת חוייבה בכפל אגרת בנייה בסך 7,336 ש"ח; ניתן צו איסור השימוש במבנה בתום 8 חודשים מיום מתן גזר הדין, וכן חוייבה המערערת לחתום על התחייבות בסך 60,000 ש"ח.

2.         המערערת מלינה על חומרת העונש בגזר הדין. היא שבה ומעלה את טענת ההגנה מן הצדק, שיסודה בכך כי מנהל אזור התעשיה עודד אותה לבנות אף בהעדר היתר, כנימוק להקלה בעונש; טוענת כי הגג שנבנה הוא מבניה קלה וניתן לפירוק ואין בו אלא סגירת חלל בין קירות מבנים קיימים; הקנס לטענתה גבוה יתר על המידה, והיא מסבירה כי לא היה מקום לחייב את "נציג המערערת", להבדיל מן המערערת עצמה, לחתום על ההתחייבות. עוד תוקפת המערערת את צו איסור השימוש המיועד להיכנס לתוקף תקופה קצרה מדי לאחר מתן גזר הדין, ומבקשת כי ערכאת הערעור תתערב בעונשים שהוטלו, כדי להקל עם המערערת, כך שעסקיה הכוללים גם ייצור ואספקת רכיבים למערכת הבטחון, לא ייפגעו.

3.         עמדת המשיבה היא כי אין להתערב בהחלטות הערכאה הראשונה, שכן הענישה הולמת את היקף העבירה ואת נסיבותיה.

            באשר לחויוב "נציג הנאשמת" לחתום על התחייבות, מסכימה המשיבה ומאשרת כי הכוונה היא להתחייבות של המערערת עצמה, המתחייבת לכך באמצעות נציגה - מנהלה, ללא כל כוונה להטלת חיוב אישי על ההמערער מס' 2 שלא הואשם בכתב האישום בעבירה כלשהי.

            מובהר איפוא כי ההתחייבות המדוברת בפסק הדין היא של המערערת, ואין בגזר הדין הטלת חיוב כלשהו באופן אישי על נציגה, הוא המערער מס' 2.

4.         במהלך הדיון הצעתי למערערת להסיר את הגג ולפרקו, כך שתיקון זה מצידה יהווה בסיס להקלה בעונש, אך לא ניתנה לכך הסכמה מאת המערערת.

5.         פרט לכך, למעט תיקון מסויים, נראית הענישה שבערכאה הראשונה, ככל שהיא נוטה, לשיטת המערערת, לצד ההחמרה, הולמת את העבירה ואת היקף הבניה. אף אם מדובר בגג העשוי מאיסכורית שהותקן בין קירות מבנים שמצדדיו, היקף הבניה נרחב; התועלת שבצידו רבה; גם הגדר משנה את המצב במקום באופן מהותי, בהתייחס לשטח הציבורי בתוואי בו היא נבנתה, ולא שוכנעתי כי המערערת לא ידעה ולא הבינה בעת ביצוע העבירה, כי הדבר אסור. נראה יותר כי היא עשתה לעצמה את חישוביה, והחליטה במודע כי מבחינתה, העבירה כדאית. לטענת ההגנה מן הצדק (אותה ניתן לקבל במקרים מן הסוג דנן, רק במקרים חריגים שבחריגים, שכן כל בר דעת יודע כי אין לבנות בלא היתר), אין איפוא, במקרה דנן, משקל רב.

6.         התיקון עליו אורה הוא התאמת מועדי הביצוע של צו ההריסה וצו איסור השימוש, כך ששני אלה יכנסו לתוקפם 20 חודשים לאחר מועד מתן גזר הדין.

7.         פרט להבהרה באשר להתחייבות ולשינוי המועד באשר לצו ההריסה, הערעור נדחה.

המזכירות תמציא העתק הפסק לצדדים, בדואר.

ניתן היום ב' באייר, תשס"ח (7 במאי 2008), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: